ןע| 9 ק רקררא בפ ברכופ ש|צותש 166 השינוי שהתחולל בראשית שנות התשעים שיקף החמרה והגברה בשימוש הבירוקרטי בקב"א בהסללה לקצונה . במודל החדש, מודל המַתְאָם, סף הקב"א הדרוש לקצונה עלה דרסטית . הוגדרו בו שלוש קבוצות מועמדים לקצונה, לפי נתוני קב"א, ולכל אחת מהן נקבעו מכסות מפורטות : בלתי מתאימים ( מתאם 0 ) , ששיעורם בקרב היוצאים לקצונה לא יעלה על % 5 ; מתאימים ברמת הרף ( מתאם 1 ) , ששיעורם לא יעלה על % 10 ; ו"ליבת הקצונה" ( מתאם 2 ) , ששיעורם יעמוד על % 85 ( ראו תרשים 16 ) . הסף התחתון המאפשר התמיינות לקצונה ( מתאם 1 ) נקבע על קב"א 52 במקום 51 , דפ"ר 60 במקום דפ"ר 50 , ו- 12 שנות לימוד במקום 11 . הסף שהגדיר 2 המודל הזה שיקף נסיגה מאתוס את קבוצת הליבה נקבע על קב"א 53 ודפ"ר 70 . הקצונה הצומחת מן השורות והכרעה לטובת תפיסת האיכות המהותנית ולטובת הכוח המניע הבירוקרטי . נשאלת השאלה מה הביא לשינוי הדרסטי הזה . מניין נבע הצורך להחמיר את תנאי הכניסה לקצונה ? מדוע נעשה הדבר דווקא באמצעות כלים שמדדו איכות 2 . ממד"ה, 76 - 94 . תרשים 16 : שיטת המיון לקצונה עד שנות התשעים ( למעלה ) ולפי מתאם ( למטה ) : 16 ת...
אל הספר