188 אברהם עוז העתיקה – חדשה של צוענים חסרי בית . על כל העלילות הסוערות האלה שוֹרָה רוחה של מלכות אֶביונה, פליטת השיח הקולוניאלי של נסיכוּת אירופית, שכיבושיה תמו בעידן המעבר אל המודֶרנָה הפלֶבֶּאית, והווייתה המתכַּלָה משתמרת, דרך פרדוקס, דווקא במֶרד הַתָמיד הנועד לכישלון של צועני המלכות העתיקים, המוּדָרים, שאיוויי השחרור שלהם אינם נגועים בשום אפיון של דמוקרטיה . על דרך החיקוי, הם מתחזים לשליטים וקולוניאלים, על מנת ליפול שוב ושוב אל תהום הכישלון, שרק בחיקו החובק הם עתידים למצוא את המנוחה הנכונה של המקום, שהקיא אותם מקִרבו פעם אחר פעם . אבל בנפילתם הם חושפים את צביעותה של הדמוקרטיה הפלבֶּאית המדומה של השליטים משוללי חוט השדרה של הדר השלטון החדש, המתיימר לברית עולם עם שורשים של מולדת, שקיומה המקומי המפוקפק נכפה באלימותו של שלטון כובש ובהדָרת הגלות - מקומו האמיתי של האֵין – מקום - מפני הפסאודוֹ – קבוע, שתוכנו ריק וארעיותו נצחית . "תֵּשַׁע שָׁנִים הִסְתּוֹבֵב בָּעוֹלָם, וּבְקָרוֹב שׁוּב יִתְנַפְנֵף מִכָּאן" ( שקספיר 2004 : 49 ) ; כך, כזכור, מציג דוכס גלוסטר בפתח המלך ליר את אדמונד, בנו השני,...
אל הספר