174 אברהם עוז מואשם על ידי חברו שהוא הופך לבורגני ( תואר שלילי בפי השרלטן, ולפיכך חיובי במשתמע ) . קישון אינו מסתיר את כוונותיו השמרניות גם בהתבטאויותיו לתקשורת, ומציג את עצמו כמחזאי פוליטי הלוחם נגד הצביעות של האוונגרד האמנותי . אלא שבחֲמת רוחו הוא שוכח, או מבקש להשכיח, שאף הוא אינו מייצג אמת אוניברסלית, אלא עמדה אידיאולוגית, אחת מני רבות . אמנם קישון לוחם במרץ רב, אבל במהלך התמקדותו בפרטים סטריאוטיפיים ( שאילולא להיטותו הקנאית והממוסחרת, היו מקצתם עשויים לבטא עמדה סאטירית אמינה ) , הוא יוצא חוצץ נגד התרבות הממלאת את ייעודה ההיסטורי בהתקדמותה הדיאלקטית אל החדש . בהקשר זה, גדעון עפרת קולע בהגדרתו : "קישון אינו עוסק בחיקוי האוניברסלי שבנפשות הנחותות, כי אם בחיקוי הנפשות הנחותות בהתאם לתפיסה הבורגנית" ( עפרת 1975 : 319 - 320 ) . נציגיו של התיאטרון המשמר, "אנשי בסדר" של הקונצנזוס, יוצרים באופן מלאכותי סטנדרטים ממוצעים של תרבות, המשמשים אותם לניגוח כל ניסיון פריצה אמנותית מן המעגליות השגרתית אל החדש, זה שנתפס כאיוּם על יציבותה הכוחנית של הבורגנות השמרנית . הסאטירה החתרנית נעלמה מן הבמה העב...
אל הספר