79 שדות ומזוודות לגבהים ותלויה על בלימה בין שמים לארץ . מכאן ואילך האמנית מוליכה את הצופה אל שורשי זהותו הקיבוצית : קריאת התיגר שמאיימת על השורשים הנטועים בקרקע, שבאופן מטפורי אינם אלא תמציתו החזותית של הסיפֵּר הציוני משחר הווייתו ; המַצע הדיוניסי החובק והמתגרה של המִצלול הוואגנרי, שעובד הן על הגירוי המוזיקלי הייחודי והן על המשמעויות החוץ – מוזיקליות רצופות האִיוּם שנכרכו בו בהקשרים הלאומיים הרלוונטיים לצופה הישראלי ; ההליכה האקרובטית ( אף היא ללא רשת ביטחון מטפורית ) על סף הבלתי ניתן להגייה מפורשת מתוקף איסורי הדת ופולחן השואה ; המתח בין הדבר עצמו לבין קריאתו בשֵם, שמתבטאת בחזרה המתודית והמייסרת על שינויי השם מ"יערון" ל"גרינוולד", במישור האישי, ומראש פינה לג'עוני במישור הלאומי ; דימויי החורבן, המתערבים באורח גרוטסקי בטקסטים של משיחיות וגאולה ( המעורים במרכיביו של הסיפֵּר הציוני החילוני עוד מראשיתו ) , נוברים עד אימה במאגרי הזיכרון האנתרופולוגי וההיסטורי כאחד, עד זוועת האימהות הזוללות את בשר ילדיהן בעת חורבן הבית, כמתואר בקינות של מגילת איכה וכמקושר באסוציאציה מחרידה למחוזות העקֵדה של ...
אל הספר