בשנות השמונים, בהיותי בשנה השלישית בבית הספר לרפואה - כשנכנסנו סוף ‑ סוף לבית חולים ללמוד ממטופלים אמיתיים, לא רק מתמונות ותיאורים בספרי לימוד - הגיע יום אחד הפרופסור, מלווה באישה שהוא הגדיר כקרטינית . היא הוזמנה, או אולי שודלה לבלות שעה בדיבורים איתנו, בחדר ישיבות דחוס . היא היתה בשנות העשרים לחייה, בערך בגילי, גוצה ועגולת פנים עם שיער חום קצר, והופעתה היתה חייכנית וביישנית . אני לא זוכרת את השיחה איתה, רק שזה היה מוזר . נראָה שהיא מרגישה מיוחדת, כאילו הוזמנה כדוברת מומחית, ובמידה מסוימת היא אכן היתה כזאת . היא באה לשם כדי ללמד אותנו - להראות לנו שהיא כפי שהיא מפני שמישהו, לפני עשרות שנים, עשה טעות והחמיץ את האבחון בשעה שנולדה . היום אנחנו שומעים על קרטיניזם רק לעתים רחוקות . הרופאים כבר לא מוליכים אנשים כאלה למחלקות לרפואת ילדים . בני דור המילניום אולי אפילו לא מכירים את המילה . ההצלחה הושגה הודות לטכנולוגיה שהמציאה מדענית כמעט לא ידועה אבל חשובה מאוד - אישה מהברונקס שמצאה דרך למדוד את הלא ‑ ניתן ‑ למדידה . רוזלין יאלוֹ היתה סיפור הצלחה בלתי סביר . יהודייה שגדלה בזמן שליהודים היתה גי...
אל הספר