הילד נקרא בשם בריאן ארתור סאליבן . מכל הבחינות, חוץ ממראית העין הגניטאלית, בריאן הצעיר היה כמו כל תינוק אחר . הוא התפתח בקצב נורמלי, אם לא מהר יותר . ואף על פי כן, מהפעיות ומהתזוזות הראשונות, הוריו היו מלאי דאגה . הפין שלו היה זעיר, זעיר מדי אפילו לתינוק . לא היתה לו עורלה . גברת סאליבן שמעה סיפורים מאמהות טריות אחרות על התינוק המשתין עליהן בסילון בזמן החלפת החיתול . אבל בריאן דלף מתחתית הפין שלו, יותר כמו ילדה . בינתיים, הסוד שלו היה חבוי בחיתולים . אבל מה יהיה כשיגדל מעט ? האם חבריו לכיתה ילעגו לו ? האם יצטרך להשתין בישיבה ? האם הורים אחרים יגלו ? האם הוא ישתלב אי ‑ פעם ? כאשר תינוק אינו עונה על אמות המידה המקובלות לנורמליות, ההורים אינם יכולים שלא לתהות אם אין זאת אשמתם . האם הם נושאים איזו מוטציה גנטית שהועברה אל בנם ? האם הם עשו משהו לא בסדר בזמן ההיריון ? גברת סאליבן היתה בשמירת היריון בחודש החמישי בגלל דימום . האם זה היה סימן מוחמץ שמשהו השתבש ? בני הזוג היו מבוהלים וגם, כן, בהחלט נבוכים . הם לא קיבלו שום הדרכה, שום עזרה . אם בנם היה חולה באסתמה או בסוכרת, הם היו יכולים לפנות לח...
אל הספר