כשסבתי נולדה ב ‑ ,1900 המילה "הורמון" לא היתה קיימת . היא נטבעה ב ‑ 1905 . כשהיא חלתה, בשנות השבעים של המאה הקודמת, היתה למדענים דרך לאתר את הפגם, למדוד את ההורמונים שלה בדייקנות של מיליארדית הגרם, ולרשום גלולות שמנעו מהמחלה להתפתח . ב ‑ 1855 העלה קלוד ברנאר, פיזיולוג ידוע, את הרעיון שהכבד קשור איכשהו למניעת תנודות פראיות ברמות הסוכר בגוף . הוא חקר את מערכת העיכול וכבר הספיק לגלות שהלבלב משחרר מיצים שמפרקים את המזון . כדי לבדוק זאת הוא האכיל כלב בתזונה של בשר ובלי סוכר . אחר כך הרג אותו, הסיר מיד את הכבד ובדק את רמת הסוכר בכבד החם עדיין, כעבור כמה דקות ושוב כעבור כמה שעות . לשמחתו הרבה, רמת הסוכר בכבד של הכלב התחילה באפס אבל המשיכה לעלות . ( אף על פי שהכלב כבר מת, הכבד - בדומה לאיברים אחרים - המשיך לתפקד כמה ימים ; זאת הסיבה להצלחתן של השתלות . ) ברנאר הודיע לעמיתיו שהכבד מכיל בוודאי חומר כימי שאוגר סוכר וגם מייצר אותו . אבל הוא גם הכריז שכל האיברים, לא רק הכבד והלבלב, משחררים חומרים שמאפשרים לגוף להתנהל בצורה חלקה . הוא קרא לחומרים הכימיים האלה "הפרשות פנימיות" . זאת היתה דרך חדשה לחש...
אל הספר