8.1 "לתת לחברה מבלי לצאת פראייר": אזרחות חרדית־ישראלית וסולידריות לאומית

פרק שמיני : "לפרוץ את תקרת הזכוכית" 197 מספרים על תחושת הגאווה על השירות מול קבוצת הרוב החילונית הדומיננטית, הנוטה להתקיף את המיעוט החרדי על שאינו תורם לקולקטיב הלאומי . רגשות פטריוטיים ולאומיים מתעצמים ומתחזקים במהלך השירות ולאחריו בעקבות החשיפה לקבוצות אוכלוסייה שונות שתרמה להפנמת חשיבות השירות בישראל . השירות של צעירים חרדים יוצר תמהיל בין תפיסת אזרחות רפובליקנית לתפיסת אזרחות אתנו-לאומית, לכדי גיבוש אזרחות אתנו-רפובליקנית הכוללת תחושת השתייכות לישראל "החילונית" וסולידריות עימה . במבט לאחור לאחר שלוש שנים, כשאני כבר לא כל כך חרדי, אני יודע היום מה זה אחווה של לוחמים, מה זה להחזיק נשק, מה זה חברים . אתה יודע איך להיות ישראלי . אתה מכיר את הז'רגון הצבאי והישראלי [ . . . ] מה זה המנטליות וההווי הישראלי . השירות בצבא פותח אותך לדברים חדשים — לתת לחברה מבלי לצאת פראייר [ . . . ] אני חושב שמי שמתגייס מקווה ומצפה שהשירות ייתן לו את ההוויה הישראלית [ . . . ] בסתר ליבם הם יודעים שהם יקבלו גושפנקא שהם ישראלים בעקבות השירות : "אני נתתי, אני לא נחות" . נתתי לחברה את המוטל עליי . מצד שני, זה בוו...  אל הספר
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר