פרק שני: צבאיות ואזרחות בישראל

פריפריות במדים 42 ואילו עבור הערבים מתקיים רק שיח אזרחות ליברלי המוכפף לשיח האתנו- רפובליקני . השירות הצבאי היה המדד האולטימטיבי לבחינת המעמד האזרחי ומידת התרומה לכלל בישראל : שירות צבאי ושירות קרבי בפרט זכו להכרה הגבוהה ביותר במדרג האזרחי . למעשה, השירות הצבאי יצר בישראל היררכיה דיפרנציאלית של אזרחות ואזרחים שבראשה ניצבים מי ששירתו שירות קרבי . המבנה החברתי שנוצר, אשר השירות הצבאי תרם ליצירתו ולהנצחתו, סייע לקבוצות האליטה בחברה הישראלית, בעיקר לגברים חילונים ודתיים-לאומיים ממוצא אשכנזי, למקסם תגמולים חומריים ובעיקר סמליים מהשירות הצבאי, הודות לתרומתם הייחודית למאמץ המלחמתי ביחידות הקרביות . כך הצליחו קבוצות אלו לתרגם את המעמד הצבאי של הלוחם לנכסים חברתיים וחומריים תוך הדרה של קבוצות אחרות, כגון נשים, אזרחים ערבים ( שאינם משרתים כלל ) , יהודים חרדים, מזרחים מהמעמד הנמוך-בינוני ועולים חדשים — קבוצות שאינן חלק מן השיח ההגמוני באזרחות הרפובליקנית . נטען כי בדומה למדינות אחרות, בפועל השירות הצבאי בישראל משמר ומעצים פערים בהשכלה ובחינוך המגבילים את יכולותיהם של בני קבוצות משולי החברה להתגיי...  אל הספר
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר