יטויקרא דפוס ראשון 100 פי רוש שד "ל לת ו ר ה שד"ל רש"י ( ט ) לא תכלה פאת שדך : הזכיר כאן איסור אכילת הזבח אחר המחרת, וסמך לו פאת הקציר, כי אמנם לכך ציווה שתהיה אכילת הזבח ביום אחד או בשניים, כדי שיצטרך לקרוא לזבחו אנשים אחרים שיאכלו עמו, שאם היה מותר למלוח בשר הזבח ולשמרו ימים וחודשים, יאכלהו הוא לבדו ואנשי ביתו, ועכשו שנאסרה אכילתו אחר המחרת, הנה הוא מוכרח להאכיל ממנו לזולתו, וזה מביא למעשה צדקה וחסד, דומה להנחת הפאה בשדה . וכן מצאנו אצל הזבחים קריאת אנשים לאכול, כמו 'כי הכין ה' זבח הקדיש קרֻאיו' ( צפניה א' ז' ) , 'וקראת לישי בזבח' ( שמואל א', ט"ז ג' ) . 'זבחי שלמים עלי . . . על כן יצאתי לקראתך' ( משלי ז' י"ד ט"ו ) . זה שקבעתי לכם כבר : ( ז ) ואם האכל יאכל וגו ' . אם אינו ענין לחוץ לזמנו, שהרי כבר נאמר ( ויקרא ז, יח ) : "ואם האכל יאכל מבשר-זבח שלמיו" וגו', תנהו ענין לחוץ למקומו . יכול, יהיו חייבים כרת על אכילתו ? תלמוד לומר ( שם ) : "והנפש האכלת ממנו עונה תשא" - ממנו ולא מחברו . יצא הנשחט במחשבת חוץ למקומו : פגול . מתעב, כמו ( ישעיה סה, ד ) : "ומרק פגלים כליהם" : ( ח ) ואכליו עונו ישא...
אל הספר