כתב יד | דפוס ראשון 127 פי רוש שד "ל לת ו ר ה כי תצאכג רש"י ואשר שכר עליך : הביא בתקות שכר, ואע"פ שלא נתן שכרו מפני שלא השלים רצונו, יפול שד"ל בו ל' שכר . ( ו ) לא תדרֹש שלֹמם וטֹבתם : ראוי היה שיצווה לישראל שינקמו מהם על דרך שציוה 'נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים' ( במדבר ל"א ב' ) , אבל לא רצה מפני שהיו אחים ( בני לוט ) וציוה שלא יהיו אוהביהם ודורשי טובתם, אך יתרחקו מהם ולא ייטיבו להם ולא יָרֵעו . ( י ) ונשמרת : ע' מורה ג' מ"א . ( יא ) מקרה לילה : לשון קרי, קשוי, עיין בחוקותי . ( ז ) לא תדרש שלמם . מכלל שנאמר ( להלן פסוק יז ) : "עמך ישב בקרבך", יכול אף זה כן ? תלמוד לומר : "לא תדרש שלמם" : ( ח ) לא תתעב אדמי . לגמרי, ואף-על-פי שראוי לך לתעבו שיצא בחרב לקראתך : לא תתעב מצרי . מכל וכל, אף- על-פי שזרקו זכוריכם ליאור . מה-טעם ? שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק, לפיכך — ( ט ) בנים אשר יולדו להם דור שלישי וגו' . ושאר האומות מתרין מיד . הא למדת, שהמחטיא לאדם קשה לו מן ההורגו, שההורגו הורגו בעולם הזה, והמחטיאו מוציאו מן העולם הזה ומן העולם הבא . לפיכך אדום שקדמם בחרב לא נתעב, וכן מצרים שטבעום, ואלו ...
אל הספר