137 פרקי הספר הקודמים מתארים את הקושי של האדריכלות - כדיסציפלינה מובהקת של המרחב - להשתלב במערכת הנחות יסוד אשר רואה את המרחב כמשני לה . לקראת סוף המחצית מגיעה ההצעה לחלק, באופן רעיוני לפחות, את הדיסציפלינה האדריכלית לאדריכל "הבונה" ולאדריכל "החושב" : מצד אחד יעמוד האדריכל "הבונה", או הנדסת ה"ייצור" אשר ככל דיסציפלינת ייצור משתדלת להיות מעודכנת לזמנה בכל הקשור לתפיסת הארגון החללי, לאיכות החומרים ושיטות הגימור . במקביל יכולה הדיסציפלינה לפתח מיומנויות של האדריכל ה"חושב", מהנדס ה"פיתוח" או "מאבחן המרחב" . זה האחרון יפתח חשיבה ואופני התבוננות על מצוקות שהמרחב הוא סימפטום להם, תוך הבנת ההשלכות של תפיסות חברתיות חדשות על המרחב הבנוי והבנת ההשלכות הפוליטיות של מרחבים אלו על החברה . חלק זה עוסק בניסיון לתאר את מסגרת תפקידו של "מאבחן המרחב" . "מאבחני המרחב" יעסקו בקשר העדין וההכרחי בין הקהילה האנושית למרחב שסביבה מתוך שאיפה לבנות בסיס של ידע ואתיקה שיצטבר בתוך השדה ויכרוך יחד מתודות מחקר, הבנות ולקחים משדות הפוליטיקה, הכלכלה, הסוציולוגיה והפסיכולוגיה, התכנון העירוני, העיצוב האורבני, ההיסטוריה,...
אל הספר