74 שגיא אלבז במאמר מערכת שכותרתו : "סיום בקול דממה דקה", עשה ד"ר הרצל רוזנבלום, העורך הראשי של "ידיעות אחרונות" באותה תקופה, אבחנה ברורה בין הצד הפשרן לצד הנוקשה בדיוני קמפ דייוויד : משלחתנו הספיקה במשך השבועיים שחלפו להציע למצרים ולאמריקאים ויתורים כל כך מרחיקי לכת לעומת תוכנית האוטונומיה ההתחלתית שלנו שכאשר פרטיהם יתגלו וייוודעו הם יעוררו תימהון ; [ . . . ] מול פני הוותרנות שלנו לא קמה כל רוח ותרנות מקבילה אצל הצד שכנגד, והדרישה המצרית למתן מאה אחוז של סיפוק לתביעותיהם תוך כניעה ללא תנאי של הישראלים נשארה כפי שהיא הייתה בתחילה ( 78 . 9 . 17 ) . יש לתמוה על דבריו של ד"ר רוזנבלום, שנכתבו בצל השמועות על קשיים במשא ומתן בין ישראל למצרים, שהרי הוא עצמו הודה באותו מאמר ש"האיסור שהוטל על מסירת האינפורמציה מהמתרחש בוועידת קמפ דייוויד באמריקה נטל מאתנו כל אפשרות ליצור לעצמנו תמונה נאמנה על דיוניה" . על כן, הוא מבסס את קביעותיו על "יסוד חלקי אינפורמציה מקוטעים שהודלפו משם" . לעומת זאת, "הארץ" קרא בקול רם לבגין שלא לחזור מקמפ דייוויד בידיים ריקות, ותיאר את ראש הממשלה כאדם שמתבצר בעמדותיו, בשעה ...
אל הספר