546 אבי שגיא 4 את כעסו ביטא מנדלי קרבנות, כותל המערבי, [ . . . ] שכינה . הקלה בעיניך — ארץ ישראל ? " . במשל, שחשיבתו גדולה להבנת היחס שבין המולדת — ארץ ישראל והטקסט — המקרא : פעם אחד הלך עם חיים זליג סלונימסקי מבית המדרש לרבנים בז'יטומיר, במקום שהורו שניהם, לביתו . היה יום קיץ יפה ובדרך הילוכם הזמינו סלונימסקי לסור לביתו . הואיל ולא היה איש בבית, פשטו מעיליהם וחלצו נעליהם ונכנסו לחדר המטות ונשטחו על המטות לשם שיחה . והנה נכנסה אשה יהודית, נצבת בפתח החדר ומסתכלת בהם, ספק בתמיהה ספק בחיוך . הרי הם שואלים אותה : אשה, מה חפצך בכאן ? משיבה היא : מכיון שנתכבדתי כבוד כזה ששני יהודים נאים כמוכם סרוחים על מטותי, הריכם שואלים אותי מה חפצי בכאן ? נתברר כמובן שבהיותם שקועים בשיחתם נכנסו לבית שאינו שלהם . . . והנמשל היה מכוון כלפי אוסישקין : ההוא ישאלני על ארץ ישראל — 5 כל ימי ישבתי בה, קניתי את מערת המכפלה מיד עפרון הרי זו ארץ ישראל שלי , החתי עם אברהם, נדדתי לפדן ארם ועם לבן רבתי, נלחמתי בעשו, ירדתי עם יעקב ובניו למצרים והלכתי במדבר ארבעים שנה, נלחמתי עם יהושע בל"א מלכים, כבשתי את הארץ, בניתי את ...
אל הספר