256 זיוה שמיר בחוץ הם ברוּבּם שירי טבע, המייצגים את הבריאה האלוהית ולא את מעשי ידי אדם, המילה טבע אינה נזכרת בקובץ זה אפילו פעם אחת . לעומת זאת, המילה ספרים , המייצגת את עולם האמנות ואת מעשה ידי אדם, נזכרת בשירים הללו מפעם לפעם כביטוי של האידאה האפלטונית, העולה בטיבה ובערכה על כל מציאוּת אֶמפּירית הנתפסת בחושים . כך, למשל, בשיר "פגישה לאין קץ" נכתב " לַסְּפָרִים רַק אַתְּהַחֵטְא וְהַשּׁוֹפֶטֶת" ; בשיר "בת המוזג" נכתב "ואֵין וְלֹא הָיְתָה כָּמוֹהָ בַּסְּפָרִים " . לפעמים נזכרות נגזרותיה של מילה זו, כגון בשיר "בוקר בהיר" שבּוֹ נכתב "לָךְ כָּלִים מֵאֲבַק סִפְרִיּוֹת / גִּבּוֹרִים נִשְׁכָּחִים שֶׁל רוֹמָנִים ", ועוד ועוד . שירי כוכבים בחוץ מציגים אפוא גישה דיכוטומית ורבת סתירות כלפי המושגים המנוגדים 'טבע' ו'אמנות' ( "הספרים" ו"הניגון" הם נציגיה הקרדינליים של 'האמנות' בשירים אלה ) . שירת אלתרמן, לסוּגֶיהָולתקופותיה, מחבבת את המילה הדוּ-משמעית "מראות", שהיא צורת הריבוי של 'מראֶה' ( מִמראות הטבע, מעשי ידי בורא עולם ) , אך גם צורת הרבים של 'מראָה' ( האספקלריה, מעשה ידי אדם, המשַׁקפת את בָּבוּא...
אל הספר