150 חנה קרונפלד למעין גטואיזציה עצמית ( וחשוב להזכיר עובדה שרבים עמדו עליה, שהרה-טריטוריאליזציה אכן התקיימה בשרשור היסטורי בסדר זה, שראשיתו בספרות ! ) . בדלנות חד-לשונית זו היא, כאמור, חדשה יחסית, זרה לתולדות עם ישראל לדורותיו, ותוצר של אידאולוגיה לאומנית שהתבססה על פילוסופיה של לשון שכיום אנו מודעים למגבלותיה . אני תוהה לעתים מה היו פני הדברים אילו ידענו אז מה שאנו יודעים היום, שדו-לשוניות לא זו בלבד שאינה מסכנת גיבוש של קולקטיביות אתנית או לאומית, אלא היא מספקת יתרונות קוגניטיביים ותרבותיים עצומים ליחיד ולחברה כאחד . רכיב מרכזי של מפעל הדה-גטואיזציה שאני שותפה לו, יחייב אפוא באופן אירוני דווקא שחזור מלא ככל האפשר של מגעי הספרות העברית עם תרבות יידיש, אותה תרבות שהן באידאולוגיה הציונית הדומיננטית והן באידאולוגיות של אסימלציה לחברת רוב לא יהודית מקושרת תדיר עם גטואיזציה מבישה ובזויה . קיים קשר הדוק, לדעתי, בין הבדיון של הבראיזם חד-לשוני והנרטיב ההיסטוריוגרפי הטלאולוגי המשרטט מסלול ישיר ובלתי נמנע מתקופת התחייה להקמת המדינה, ומאודסה לירושלים . ההיסטוריוגרפיה הספרותית הרשמית, כפי שהיא מת...
אל הספר