חנוך בן-פזי זה נמצא הספר ״מכמני עזיאל״, אשר באופן מוצהר מבקש לתת תוקף דתי והיסטורי למסורת היהודית . כבר בכותרתו של השער הראשון, "התורה והמסורה", הרב עוזיאל מצהיר על כוונתו לדון בשני מושגי יסוד של התרבות היהודית : התורה והמסורה . הקריאה מנקודת מבט פילוסופית מגלה את העיון המעמיק בשאלת העדות ובשאלת התוקף של המסורת כמשמרת עדות נאמנה . מה שנראה במבט ראשון כמאמץ הגותי לשמר תפיסה ימי-ביניימית על אודות כוחה של עדות ומסורת, מתגלה במבט נוסף כחקירה פילוסופית על אודות שאלות השפה, הכתב, אופני ההעברה והמסירה של העדות . תת-הנושאים המועלים לדיון מאפשרים לרב עוזיאל להציע התבוננות שיטתית במושג ״המסורת״, ולראות את התבונה ככלי ביקורת ושיפוט על תוקף עדותה של המסורת . יהיה זה אך הוגן לומר כי לעדות, לתוקפה ולנאמנות המיוחסת לה היה חלק חשוב ומהותי בתוקפה של האמת הדתית, ובהבנתה של המסורת הדתית בימי הביניים, אך האם ניתן לייחס לה תוקף דומה בעת החדשה ? מחד גיסא, הערעור הפילוסופי על תוקפה של עדות המסורת נוטל מקום חשוב בביקורת על הדת וההתגלות הדתית של המחשבה המודרנית ; מאידך גיסא, השיח הפילוסופי של המאה העשרים על או...
אל הספר