קִרְעֵי שָׁנִי : פיגורות של מלחמה בקובץ קריג אויף דער ער ד 367 קצה רחוב . מנורה תלויה עם זכוכית אדומה לוהטת . ראש עגול וחשוף של חיה, של אדם אולי . . . המנורה, כמו שהיא, האירה והיטלטלה בוודאי בכל יום בשעת שקיעה בדמיונם של אנשים רבים בעיר ה ז א ת, ממש כמו פה, בנשוב רוח הערב, פּי-פַּה, מעל למדרכה רחבה מכוסה בבוץ, לרגלי שורת חומות שבהן חלונות עם וילונות מורדים ודלתות דהויות ובהן סדקים וגושים . דלתות שהן קשות לפתיחה . הו ! לילה, תלישות . ריחוק . ובכל זאת : אור חשמל . וילונות סגולים . אהילים ורודים על מנורות שולחן קטנות . נערות חצי-עירומות : טוב ! ואת הגוף, את העמוד המתנדנד, זה מושך : יש פה משהו . . . רועש . קדימה ! אחת קטנה, בשיער בלונדיני מסופר, הינומה אדומה ממש באמצע, ליד המוח, התהלכה סביב, התהלכה ורקעה ברגליים : טְרה . . . כתף ושדיים – עירומים . שמלת החצי הוורודה, הנופלת, כביכול של בובה, הגיעה לה עד לשוקיים – והו-הא ! פעם למעלה עם השמלה וצחוק : כי . . . ולמטה עם השמלה : הו-הא ! שמעתי שם : ל י ל י ק ה . * זזז . . . שקט ! לשם מה כל זה : פסנתר, יין, כסף מצלצל ? ל י ל י ק ה ! א ת ! * ליליקה ...
אל הספר