דוד וַינפלד 46 הדגם הלירי האופייני בשירת הנעורים של אצ״ג היה השיר הקצר, המחורז והשקול ( בהברה אשכנזית, כמובן ) , אשר בו המשורר ״חושב ומרגיש״, אם אפשר להתבטא שיר זה מהווה, על פי רוב, יחידה מונו-תמטית ומונו-כך, בבית בן ארבע שורות . אטמוספרית . עניינו ״צער העולם״ והיחיד ברוח המלנכוליה של הנעורים, פרידת 3 האווירה הרכה והטונציה הרגשית שמלכדות את השיר עומדות האוהבים, תעיית הנודד . בזיקה ישירה ושקופה ( על דרך ההשלמה או הניגוד ) למצבים, נופים ו״עובדות חיצוניות״ המוכרים יפה מן המסורת השירית ( החיים כנהר, היופי הטרגי של השקיעה ) . המעבר – תחילה ביידיש ואחר-כך בעברית – אל התגובה האקספרסיוניסטית על העולם ואל תפיסה שונה מכול וכול של תפקיד השירה והמשורר, הריתמוס והשיר הארוך – מעבר זה הושפע ממכלול של גורמים . במכלול זה שעיצב, כאמור, תודעה ספרותית חדשה, יש להביא בחשבון חוויות ואירועים ביוגרפיים ( השירות בצבא האוסטרי, אימי המלחמה, העריקה, הפוגרום בלבוב ב- 8 9 ) , זיקות ספרותיות חדשות ( המודרניזם היידי בפולין ) , וכמובן את האקלים התרבותי והחברתי החדש שהיה נחלת הדור כולו ( המשבר המנטלי והכלכלי אחרי המלחמ...
אל הספר