ביקורת, מחקר והתקבלות

13 פתח דבר באידיוסינקרטיות פואטית ; דהיינו הכותבים עליו או הכותבים בחוגו חיקו את לשונו המטפורית האוקסימורונית ואת מקצביהָהשבורים בהצלחה רבה כל כך, עד כי אין הקורא יודע האם הרשימה היא מעטו שלו או עליו . דוגמה מובהקת לכך היא רשימתו ביידיש של פרץ מארקיש ( בתרגום לעברית בתוך : פרידלנדר [ 40 ] , עמ' 35 - 36 ) . יוצא מכלל זה ההיסטוריוגרף הסמכותי ובעל המוניטין של ספרות יידיש מקס עריק ( זלמן מערקין ) שהדפיס בגיליון השלישי של כתב העתאלבאטראס ( 1923 ) ״מכתב לאורי צבי גרינברג״, ובו קריאה רגישה בעלת תובנות נדירות למובנים הנפשיים והרוחניים של שירת אצ״ג בכללותה, אך בעיקר שפע תגובות של נרעשוּת מספרו השלישי של אצ״ג ביידישמעפיסטא ( ורשה 1922 ) . אלה התובנות שהסיע אחר כך למסתו הביקורתית-תיאורטית על שפתו של האקספרסיוניזם ביידיש ( אלבאטראס ג, עמ' 17 ) . אפשר אפוא לטעון על יסוד כך כי עד לשנת 1922 זכה גרינברג להוקרה רבה הן בחוגי יוצרי האוונגרד ביידיש והן בביקורת הספרותית ״המקצועית״ שליוותה ספרות זו . הסוקר את רשימת הביקורות הניתנת בביבליוגרפיה שבסוף הקובץ, במיוחד אלה שהופיעו בעצם שנות העשרים, משתומם ממיעוט ...  אל הספר