א. מאה של שערים וגשרים

8 פתח דבר העלייה השלישית, והיה לתווית הכותרת של ספרי שירה ייצוגיים של אותו דור, כמו ספריהם של לובה אלמי,בשער ( תל-אביב : לקראת, תרפ״ז ) ויהודה קרני : שערים ( ירושלים וברלין : דביר, תרפ״ג ) ; בשערייך מולדת ( תל-אביב : אחיעבר, תרצ״ה ) . הֶטֶרוטוֹפיה לירית זו אצרה בחוּבּה גם את סמלו של מעבר הגשר, זה אשר יצאו לו מוניטין בשל עבודותיהם הפלסטיות של אקספרסיוניסטים אמני מועדון הגשר ( Die Brücke ) ובשל ריבוי ציורי הגשרים המתמוטטים שבשירה האקספרסיוניסטית הגרמנית, מאז נכתב בידי הנס דווידזון הטקסט השירי הראשון על התמה הזו, השיר ״קץ העיתים״ ( [ 1911 Jakob Van Hoddis, “Weltende”, Der Demokrat ] 11 Januar ] ) . הגשר הברלינאי הוא המרחב הסימבולי המובהק שגרינברג התיכו לתוך תמונת שער היציאה מאירופה ושער הכניסה לירושלים, ובו, במעשה ההיתוך הזה, סימן הן את זמנו ; זמן ״שִׁלְהֵי קֵיצִי בְּאֵירוֹפָּה״ והן את מקומו ״וְשֵׁם הָעִיר : בֶּרְלִין מְאַת-הַגְּשָׁרִים״ ( אצ״ג,כלכתביו, א, עמ' 110 ) . זהו מרחב חיי הרוח של קהילת המהגרים ממזרח אירופה למרכזה, מרחב שהוא גם זמן אשר בו ״בַּמֵּאָה שֶׁבַּגְּשָׁרִים הַיְתָה פְרֵיד...  אל הספר