36 דפנה לוין מדרשו של זיגמונד פרויד, ה"ביתי" העולה מהטקסט מכיל בתוכו את הקיום המנוגד לו, אשר בכל רגע מאיים לפרוץ ולמוטט אותו . אולם בהיררכיית ההרס שחלה על הבית, פעילות הכוחות האנושיים הנדל"ניים היא חיצונית וזרה לבית, ואילו מאבק הבית עם העץ הוא "טבעי", אינהרנטי ומעוגן תרבותית באמצעות פנייה לדימויים הלקוחים מאגדות עם ומספרות ילדים . למעשה, הבית והעץ כרוכים זה בזה בסימביוזה רומנטית שבה הופך הבית, מתוקף ישנותו, לסמי – טבעי, המוכן ומזומן להיות ארכיאולוגי, ובכך מכין הטקסט את הקרקע להיותו של הבית מייצג ערכים כמו "שורשיות" ו"חיבור לאדמה" . כינונו של הבית כקפסולה של העבר מתחזק באמצעות יצירת הקבלה בינו לבין הטבע והקפתו במייצגי "טבעיות" : חצר, חלקה חכורה ופרדס המתוארים תוך כדי התעכבות על הצמחים ומיני הציפורים המצויים בו וכן על מצבי האדמה, האור והשמים . תפקידם של השמים ברומן הוא כפול : מחד גיסא הם מסמנים את האפשרות להיות מחוץ למקום - באוויר, במטוס - ולראות את המרחב "מפרספקטיבה של ענן" ( עמ' 151 ) , ובכך מנוגדים למושגי הקרקע והבית, כפי שהם מוצגים ברומן ; מאידך גיסא השמים, כמו האדמה, הם באופן סימבול...
אל הספר