שכונה - מדינה 116 ( קשיחה לעתים ) המוסדרת על ידי הרשות המקומית אשר מכתיבה קו בניין, גובה מרבי 4 ואף שימוש בחומרי גמר . התוצר הוא מרקם שכונתי מאורגן ומסודר המורכב מבתים המשקפים לא רק את הטעם האישי של בעליהם אלא גם את האופנה השלטת בתקופת הבנייה . "טיח שפריץ" משנות ה- ,80 "וילה טוסקנית" משנות ה- 90 ובטון חשוף של שנות האלפיים ניצבים זה לצד זה בתוך מערך תכנוני קבוע של נפח וקו בניין התורמים לרציפות ולאחידות של המרקם . הגמישות היחידה היא בתוך הבית פנימה, במרחב הפרטי, שם לדייר יש דרגת חופש גבוהה יחסית . אמנם עיצוב המרחב הפרטי משפיע על החלל הציבורי, בעיקר בכל הנוגע לחזית הבית ולמפגש עם הרחוב, אך השפעה זו היא עקיפה וחלקית ביותר . סביבת המגורים המרבדית נתפסת לעתים קרובות כאיכותית, ומושכת קהל יעד ממעמד חברתי-כלכלי בינוני-גבוה יחסית . במובנים רבים המרבד הוא אנטיתזה לתבנית ומשקף את הרצון להתמקד באישי . לעתים נוצרים בסביבה זו מרחבים חברתיים משותפים, אך אלה הם מרחבים פרטיים או לחלופין מוקדים סגורים הממוקמים מחוץ לגבולות השכונה . את ההתכנסות פנימה יש לקשור גם לחיי היומיום הנשענים על שירותים מחוץ לשכונה...
אל הספר