42 | שמריהו קידר "להסביר" את יסוד האמונה, כפי שהוא מוסבר בחסידות ובקבלה, ובו ביטול היש וביטול המציאות, בעזרת התובנות שגובשו בתיאוריה הקוונטית בעשורים האחרונים . היסוד של התבטלות האדם בפני הקב"ה תופס מקום מרכזי בספרות החסידית והקבלית . ניתן להצביע על שני מצבי תודעה קיצוניים . המצב הראשון האנוכי-אגואיסטי של "כוחי ( אני ) ועוצם ידי" 83-מצב המעמיד במרכז את האדם, לעומת המצב השני של ביטול עצמי, המתגלה בשתי דרגות : ביטול היש וביטול המציאות . ביטול היש הוא מצב שבו האדם מבטל את עצמו כלפי הבורא, אך עדיין מרגיש את הרצונות שלו, וביטול המציאות הוא דרגה רוחנית גבוהה יותר של ביטול, כאשר האדם אפילו אינו מרגיש את האני שלו . כלומר האדם אינו תופס שום מקום של חשיבות . שורש ביטול המציאות הוא אור אלוקי נעלה, שלגביו העולם אינו בעל מציאות כלשהי . מתואר כי יש בכוחו של האדם לשאוף בתנועת רצוא ושוב אל ביטול המציאות על-ידי גילוי הנשמה, שהיא חלק אלוקי ממעל ממש, שהוא נעלה מגדר הגבלה וצמצום . לכן, על-ידי גילוי עצם הנשמה, האדם נמצא בדרגה של ביטול המציאות . להלן, נראה איך שני מצבי התודעה האלה תואמים באופן מופלא למצבים ...
אל הספר