44 | חוה ארליך בסוף המאה ה - 19 התחילה הצמיחה הגדולה של הערים, בעקבות המהפכה התעשייתית . בעשורים אלה, ערים גדולות כגון לונדון או ניו יורק, נבנו סביב ולשירוּת מפעלים . המגורים, שהותקנו עבור הפועלים שזרמו בהמוניהם מהכפרים, היו צפופים וללא תנאי בטיחות וסניטציה ראויים . מאוחר יותר החלו לבנות מבנים משותפים, בכמה קומות, עבור כמה משפחות . ניצול השטח היה יעיל, והמגורים זולים . בהתאם לתקציב ולטכנולוגיה שעמדה לרשות הבונים, חדרי השירותים היו בדרך כלל משותפים ונמצאו בחצר, חדרי המדרגות היו צרים ותלולים, וחדרי המגורים קטנים וללא מספיק אוורור ואור . מחלות פרצו והתפשטו בקלות רבה, ושריפות ענק כילו לעיתים שכונות שלמות . בתחילת המאה ה - 20 , המתכננים בחנו את המצב בערים המוכרות להם, הגיבו על כך, והציעו תמונה רצויה יותר של העיר, כדי לפתור את בעיותיה . לדוגמה, אבנעזר הווארד התבונן ברחובות לונדון המתועשת של אמצע המאה ה - 19 , שהיו צפופים ומסוכנים מבחינה תברואתית, והניח שיהיה זה שיפור גדול אם הדירות יתפשטו לתוך האזור הכפרי, או לכל הפחות יהיו במרחק קצר משטח פתוח ירוק, מה שיאפשר לרוב האוכלוסייה להיות קרובה לאדמ...
אל הספר