93 מעגל החיים בשלמותו, וכשאני מסיים, התמונה מופיעה לפניי גמורה . אבל קשה להכיל אותה מבפנים" . - "ואז ? " - "אני עובד בפרך . מניע עצמי כקטר" . בקטע הזה רואים גלגלי קטר נעים ושומעים את קולותיו . - "עלי למהר . הזמן אוזל . השמש מכריחה אותי לצייר" . רואים אותו מתבונן ישירות בשמש . הסטודנט מבחין בתחבושת הקשורה סביב אוזנו וראשו של ואן גוך, ושואל : - האם אתה בסדר ? האם אתה פצוע ? " - "אתמול ניסיתי להשלים דיוקן עצמי . האוזן לא יצאה נכון, אז חתכתי והשלכתי אותה . השמש מכריחה אותי לצייר . איני יכול לבזבז זמן כדי לדבר איתך" . ואן גוך הולך משם . הסטודנט מתבונן לרגע בשמש כשידו מאהילה על עיניו והוא הולך משם . אחר כך פתאום רואים אותו רץ בתוך ציורי נוף של ואן גוך שקמו לתחייה, שמצוירת בהם שמש בצבע וברישום בכל עוצמתה, כבורח על נפשו . ואן גוך הולך בשדה ועורבים מסביבו כמו בתמונתו האחרונה . הוא נעלם באופק, רואים חשרת עננים שחורה מעורבת בעורבים שחורים צורחים שעטים על השדה, כאילו היו כוחות השחור שעטו על נפשו שלו . שוב רואים את הסטודנט עומד, כמו בהתחלה, ליד תמונת העורבים בתערוכה . בחלומות עד כה הגיבור התנסה במש...
אל הספר