270 איבון קוזלובסקי גולן הכאב, היא הניסיון הנואל להכחיד - כבכל דור ודור לכלותנו . בשנת 1997 נתן דדון ביטוי עז לתחושת הנדודים ולגלות היהודית המצויה במח עצמותיו של כל יהודי מאז חורבן הבית השני . היהודי הנודד, שאמתחתו על גבו וכליו בידיו, נע בין גבול לגבול מבקש מקום להניח בו את ראשו, צל לילדיו וחום לחסות בו . המזוודה, אותה קופסה סגורה שאבריה נפערים לכל עבר עם פתיחתה, לעיתים נפרצת ולעיתים ננעלת עם סגירתה כבית זעיר - משמשת את דדון ביצירתו מזוודות . במיצב רחב ממדים הוא פורש מזוודות על רצפת האולם - קפסולות קטנות האוצרות את הזמן, המהות והתוכן של הקיום האנושי, החיים בעידן המודרני, הגמישות והמעבר של טכנולוגיות מידע ורוח, אובדן הלאומיות והגלובליזציה . כל אחת מכילה עולם ומלואו . האחת היא אבולוציה של תקשורת - ( Emanation de La communication ) . אחרת מזוודת נסיעות בין תל אביב לביירות - ( Tel Aviv Beyrouth ) . אחרת מכילה ריפוי ( Gu'erison ) , טרנספורט נשק ( סמים ותרופות ) ( Transport d'armes et de drogues ) , רעיונות שנדלקים - ( Ide'es qui bouillonent ) ו מעגל החיים - ( Cycle de la vie ) . עוד כמה מזו...
אל הספר