164 דני פילק הצבא מודע לכך שהידע הקולקטיבי של החבורה עדיף על שלו . בספר השני סלבו אינו משתף או מתייעץ, אלא רק מצווה . העובדה שחואן סלבו כבר אינו המספר המביא את סיפורו בגוף ראשון מדגישה את ריחוקו, את אחרותו של האטרנאוטה . הכרך הראשון מסתיים כשאוסטרהלד מתלבט ומציג שאלה . בספר השני אין לבטים ואין כמעט רפלקסיה ביקורתית, מלבד רמזים בודדים . אחד הרמזים האלה הוא מחשבתו של אסטרהלד המספר / משתתף כשהוא מתבונן בסלבו : "אף אחד לא יכול באמת לאהוב אותו, אפילו לא אלנה [ . . . ] . היחידים המשתווים אליו הם האויב, ה׳הם׳" ( מצוטט אצל 2014 Isabelinho ) . ההבדל העיקרי בין הספר הראשון והשני קשור לסוגיית התודעה הכוזבת . בספר הראשון הפרקטיקה הפוליטית ( המפגש עם השלג, פעולות ההישרדות, המאבק המתפתח ) גורמת להכרה גוברת, לתודעה מתפתחת . הקומיקס הנו מדיום של תרבות המונים המאפשר התפתחות של תודעה עממית, המבוססת על שילוב בין ידע "גבוה" לידע עממי . משמעות שילוב זה היא ערעור על הגבולות בין השניים . בספר השני המדיום הוא עדיין הקומיקס, אך ההסתכלות היא אליטיסטית טהורה . אנשי המערות כבולים בתודעתם הכוזבת, וממנה אין להם כל ...
אל הספר