14 מיזוג אופקים בשדה האמנות לנוכח קריסתם של המטא-נרטיבים הגדולים — מודרניזם, קפיטליזם וסוציאליזם — ובכלל זה אובדן מעמדה של הציונות כ"יסוד מארגן 5 ועדיין, כפי שמציינת האוצרת רותי דירקטור, "שיח האמנות של החברה" . הישראלי טובל בפוליטיקה ובאידיאולוגיה, בממלכתיות ולאומיות, ברצונו ושלא ברצונו" . דברים דומים כותב ההיסטוריון של האמנות, גדעון עפרת, שהקדיש רבים מחיבוריו לזיקה שבין המפעל הציוני לבין האמנות החזותית בישראל : "האמנות הישראלית, בעומק שורשיה, היא אמנות ציונית . זוהי אמנות שנתהוותה מתוך הענף הציוני של האמנות היהודית החדשה, אמנות שנולדה אפוא מתוך האידיאה הציונית ( ׳בצלאל׳ ) , תמכה באידיאה הציונית ההתיישבותית ( דמות החלוץ במודרניזם הארצישראלי ) , הזדהתה עם המאבק הלאומי המדיני ( דור תש"ח באמנות ישראל ) , הציעה לציונות אלטרנטיבה זהותית ( הפיסול ה׳כנעני׳ ) , ביקשה ׳לנרמל׳ את ההוויה הציונית ( ׳אופקים חדשים׳ ) . האמנות," הוא ממשיך וכותב, "אינה משרתת תמיד את הפוליטיקה ; לעתים קרובות היא מודרכת על ידי ׳דחף׳ חתרני . בעשרות השנים האחרונות מבקרת ואף מתנגדת לנורמות ואידיאלים ציוניים . וגם כשהיא מתנ...
אל הספר