160 מולי להד ואיריס שגב הניחן במיטה מנייר וכיסה אותן בשמיכה, מנייר . כעת כולם נערכו לתהלוכה שבראשה החתן והכלה ואחריהם כל נושאי הדורונים . עברנו לחצר פנימית גדולה, שבמרכזה היה תנור גדול והכול, הכול הושלך אליו ו"עלה בסערה השמימה" . מבטי עקב כל העת אחר הקשישה . ברגע שכל החפצים יחד עם החתן והכלה עלו באש, נהרו פניה . שנים רבות אני עוסק בפסיכולוגיה ומעולם לא ראיתי פני אדם נוהרים . היה ברור כי היא "סיימה עניין בלתי פתור" . חודשים אחר כך ביקשתי מדניאלה שתעקוב עבורי אחרי שלומה של הקשישה ותשובתה הייתה : "הכול בסדר, האישה חזרה לענייניה והיא מאושרת על כך שהשיאה את בתה" . כשאני מספר את הסיפור הזה, אני מהרהר לא פעם, ביני לבין עצמי, מה היה עולה בגורלה של אישה זו לו הייתה פונה לרופא משפחה במערב . די ברור שהייתה מקבלת כדורים לשינה ( הרי יש לה סיוטים ) , אולי גם משהו נגד דיכאון, ואם הרופא רגיש ו"מתקדם", הוא היה, בוודאי, ממליץ לה גם על מספר פגישות עם עובדת סוציאלית או פסיכולוג . ואז אני שואל את עצמי, 'וזה היה עוזר ? כל כך מהר ? ' מה בעצם קרה במקדש הסיני ? מה אִפשר את החוויה המרפאת ? מה אפשרה ההתרחשות במר...
אל הספר