12 הניה שנון-קליין בחייו, מפרשנויות שלו, התלויות בתרבות, בחינוך, באמונה ובתפיסות שונות . למוות גם משמעויות אוניברסאליות התלויות בהבנת המושג ובפירוש החוויה בגילאים ובשלבי התפתחות שונים . כך, לדוגמה, עד סביבות גיל 3 , "מת" או "מוות" הן מילים ריקות ממשמעות . בגילאים 4 – 5 בערך, כבר מתחילה להיות הבנה חלקית של מושג המוות, אך עדיין ניתן לשמוע מילדים בני 6 – 7 שחושבים שמוות הוא מצב הפיך ולא מצב סופי . כפי שאמרה לי ציפי, בת ה- 7 : "אל תדאגי שגילי מתה, באביב היא תחזור בחזרה" . או גיא, בן ה- 6 , שסיפר לי על בן דודו שנהרג באחת המלחמות כמי ש"רק נסע לטיול גדול והוא יחזור עוד מעט" . מסביבות גיל 8 ואילך מתחילה להתגבש אצל הילד תפיסה דומה לזו של מבוגרים, שבבסיסה עומד הרעיון שהמוות הוא מצב סופי שאין ממנו חזרה . כפי שהמוות הוא בלתי נמנע, קרוב לוודאי שגם האבל, מגוון הרגשות, המחשבות וההתנהגויות בתגובה למוות, הוא בלתי נמנע וטבוע בנו מלידה . אנחנו מקבלים כמובן מאליו שרוב המבוגרים מתאבלים על מי ומה שיקר לליבם . אך גם אצל ילדים נצפו התנהגויות שניתן לפרשן כתגובות אבל, אפילו אצל תינוקות רכים בשלב טרום-מילולי . ל...
אל הספר