158 פרק עשירי יתרה מזו, אם אף לא אחד מהילדים יהודי כטענת יד ושם, הרי לא תהיה הפרדה, וכאמור, לשיטתם, אף אחד לא יזכה בכבוד הראוי, לא אישית ולא קולקטיבית . והיה ויד ושם ייווכח לדעת שלפחות כמה מהילדים יהודים, ויבקש להעניק רק למצילי הילדים היהודים "המוכחים" מתוך הקבוצה את האות — לא אקבל אפשרות זו, ואיאבק נגדה . מדובר ברעיון פסול מוסרית . הבקשה שלנו היא לכבד את תושבי בסלניי אישית וקולקטיבית, כפי שכיבדו את תושבי שמבון סיר ליניון, וכפי שכיבדו את תושבי ניולנדה . בבסיס המאבק עומדת גישה מוסרית המבקשת לומר שהלקח מן השואה והג'נוסייד הוא שוויון ערך חיי אדם באשר הוא אדם וקדושת ערך חיי אדם באשר הוא אדם — יהודי, צועני, ארמני וצ'רקסי אינני מבקש מעבר לכך, אבל גם לא אסכים לפחות מכך . אין לי אלא לחזור על הדברים שכתבתי לפני חמש שנים : "אני רואה לנגד עיניי את סשה, רוזה, ויקטור ועוד כמה ילדי מצילים, ועוד ניצולים בודדים באחרית ימיהם, מגיעים לישראל וזוכים להכרה כמצילים באופן אישי, ובה בעת זוכים בהכרה ברורה של מדינת ישראל, בדרך שתמצא לנכון, במעשה ההצלה הקולקטיבי . מן הראוי שיד ושם יכיר בהם כחסידי אומות העולם . ה...
אל הספר