פרק ד: המרחב הערבי והמשפחה ההאשמית - הזיה ומציאות

בחצי האי הערבי, הרחק מהישג ידם של דוברי הטורקית, נשמרה תמיד מסורת ערבית – אסלאמית . משפחות מיוחסות שימרו תודעת אצולה ערבית והשתייכות לשבטי הערבים הקדומים . הן יישמו מנהיגות מקומית בערים וכרתו בריתות עם שבטים בסביבתן . לעת מלחמת העולם הראשונה נוצר קשר בין חלוצי הלאומיות המודרנית שבדמשק לבין המשפחה ההאשמית מן העיר הקדושה מכה . בשנות מלחמת העולם הראשונה השליטו הטורקים בעריהן של סוריה, לבנון וארץ ישראל משטר צבאי קשוח מאין כמותו ( בלבנון בוטלה כזכור האוטונומיה, שהתקיימה מאז 1861 ) . המושל ג'מאל פאשא הקים גרדומים בסוריה . באוגוסט 1915 נתלו בביירות 11 חשודים בחתרנות לאומית ערבית . בשנה שלאחריה, באפריל ובמאי, נתלו 22 חשודים בדמשק ובביירות . לפי אחד המחקרים, מכלל 51 חברי האגודות הלאומיות הערביות שבסוריה, שהיו פעילים לאורך המלחמה, נותרו 19 איש בלבד . בלית ברירה השליכו חלוצי הלאומיות הערבית מסוריה את יהבם על הערבים העצמאיים למעשה של המדבר . במאי 1915 עבר בדמשק הנסיך פייצל בן חוסיין ההאשמי ממכה, והלאומיים המקומיים הפקידו בידיו מסמך חתום בידי כמה מחברי אגודות הסתר ( המסמך עצמו טרם נמצא ) . נכללו בו...  אל הספר