576 • דן בן-דוד ואיל קמחי אחד מתפקידיה העיקריים של מערכת חינוך ציבורית הוא לספק הזדמנות שווה להצלחה בחיים גם לתלמידים שהוריהם אינם משכילים, ובכך להגדיל את סיכוייהם לניידות כלכלית כלפי מעלה בבגרותם . ממצאיהם של צ'טי ואחרים ( 2011 , . Chetty et al ) מצביעים על כך שהבדלים באיכות ההשכלה מנציחים אי-שוויון כלכלי . Chetty, Friedman and Rockoff ( 2011 ) מעריכים כי מחיקת הבדלי האיכות בין בתי ספר אמריקניים תצמצם את המתאם 1 הבין-דורי של ההכנסה בשליש בקירוב . דומה כי מערכת החינוך הישראלית אינה נוחלת הצלחה במשימה זו . תוספות התקציב שהיא מספקת לבתי ספר ביישובים עניים יותר הן מינימליות ( בלס ושביט, 2016 א ) . פערי ההישגים במבחנים הבין-לאומיים הם הגבוהים שבמדינות המפותחות, בין היתר בגלל פערים אדירים בין תלמידים בבתי ספר דוברי עברית לבתי ספר דוברי ערבית . לא מפתיע אפוא כי ישראל היא בין המדינות המפותחות הבלתי שוויוניות ביותר, ושיעור אוכלוסייתה החיה מתחת לקו העוני הוא הגבוה ביותר בעולם המפותח ( בן-דוד, 2016 ) . מדוע מערכת החינוך הישראלית נכשלת במילוי תפקידה ? האם הסיבה נעוצה בהיעדר מימון ? האם מדובר בתשת...
אל הספר