(ג) ישיבת 'תומכי תמימים' וישיבות ליטא

ישיבת החצר 'תומכי תמימים' ותלמידיה 87 שביקורתו החריפה של רש"ב על הישיבות הליטאיות מעידה על עוינות רעיונית חסרת פשרות שרחש ללמדנות הליטאית בת זמנו . הוא ראה במוסדות אלה סטייה דתית מסוכנת, אולי אפילו יותר מההשכלה ומהחילון, באשר היא איימה לדבריו על החברה המסורתית מבפנים . 98 דומני שיש בהערכתו של פרידמן מידה של הפרזה שמקורה בקבלת טיעונים רטוריים ותעמולתיים כהשתקפות נאמנה של תפיסה רעיונית . רש"ב, כפי שכבר הראיתי, אכן הטיח בהנהגה הליטאית האשמות קשות, אבל עיקרן כישלונה להתמודד עם איומי ההשכלה והחילון . הישיבות הליטאיות לא היו פסולות כשלעצמן מבחינתו . אדרבה, הוא אף היה מוכן להודות בתרומתן לחברה המסורתית בת הזמן, הגם שתוך כדי כך הדגיש את אזלת ידן במאבק באויבי המסורת והצביע על כניעתן למגמות המודרניות . 99 יש לזכור שגם בפעילותו הציבורית לא נמנע רש"ב משיתוף פעולה עם מנהיגי החברה הליטאית ועם ראשי הישיבות, ובלבד שיובטח מעמדו הבכיר בקרבם . ההקשר של טענותיו הביקורתיות של רש"ב ברור : ישיבת 'תומכי תמימים' נכנסה באיחור רב ל'זירה' מאוכלסת, וכדי להתמודד עם מתחרים מבוססים ובעלי יוקרה חשוב היה לפגוע בסמכותם ...  אל הספר
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי