״סיפור יהודה ותמר אף לא מתמול הוא כי אם גם מהיום״ | 427 סימבוליזם אסכטולוגי כהכנה לבואו של משיח הזיקה לתימה ׳תמר אשת ער׳ נחשפת כבר בכותרת השיר "שיר אישה בצעיפה", המאזכרת את תמר המצועפת בפתח עיניים ( מוטיפמות F,K : ״וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָוַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם [ . . . ] וַתָּקָם וַתֵּלֶךְוַתָּסַר צְעִיפָהּמֵעָלֶיהָ וַתִּלְבַּשׁ, בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ״, בראשית לח, יד, יט ) . ייצוג המראות בשיר נע חליפות בין ספק מציאות קיומית ספק אפיזודה חלומית ספק חוויה מיסטית . השיר נמסר בשפה חזיונית-היפרבולית היוצרת שגב והעצמה של התימה הסיפורית על יהודה ותמר . טורי הפתיחה נמסרים בגוף ראשון של האני-השר ומתייחסים לאירועי עבר : ״זֶה-הָיָה-זֶה-הָיָה . . . וְעוֹד חַם לִי מִזֶה בְּעֵינַי״ . טורים אלה מציגים תיאור סינסתטי של ׳חום בעיניים׳ . גופו של המשורר כמור, מחומם ומרוּגש מאותה חוויית ייחוד עם השכינה : ״וְכָמוּר בֵּין כְּתֵפַי בִּצְלָעַי בְּשׁוֹקַי״ . המשורר מתאר חום פנימי שהוטבע בתוך גופו באותה חוויית ייחוד עם השכינה . חוויה מחממת ומגינה זו מוסבת כ...
אל הספר