394 | תָּמָר אֵשֶׁת עֵר רצונותיו של האדם, אף על פי שהם נראים לו כהכרעות אישיות שלו, לאמִיתו של דבר אינם אלא שיקוף רצון האל . השקפה זו מנחה את האיז׳ביצר, וברוחה הוא מבאר את מעשה יהודה ותמר, בעיקר בהתייחסו לחטאי הבנים : וירד יהודא מאת אחיו טעם העניין למה הלך יהודא לישא אישה בזה הזמן, מפני שראה כי יעקב מיאן להתנחם וביען כי נפל עליו הגורל לשאת הכתנת לאביו נפל דעתו מאד מזה וחשב כי ח״ו אפס תקוה ממנו והלך לישא אשה שאמר אפשר שיהי׳ לי בנים טובים אשר מהם יצמח בנין עדי עד . [ לכן קרא שמו ער היינו יעיר עלינו השי״ת רוח ממרום ] [ . . . ] ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה׳ . פירש רש״י : ״שהיה מתירא שמא תתעבר ותכחיש יופיה״ . ענין חטא ער נצמח 257 היינו להישמר מכל מעשה לבל כמו שנתבאר : ״ביקש יעקב לישב בשלווה״ . יכנוס שום ספק, והנה זאת אין רצון השם יתברך בעולם הזה, לכן הראה לו הש״י : ראה מי שיוצא מיוצאי חלציך שהוא גם כן ישתמר ממעשה בכוונה, שלא יבוא לידי הפסד, רק שהוא בעניינים גופניים . וראה והבן ערך דבר בזה, כי אצל יעקב היה נמצא גם כן חסרון הזה רק חסרונו היה בעבדות הש״י שהיה משמר עצמו מבלי להכחיש יופי עבודתו...
אל הספר