בעין הקבלה, השבתאות והחסידות | 391 משם השפע לכנסת ישראל, והיינו אבא יסד ברתא כנזכר לעיל, וזה בכל שבת ושבת, ומובן המדרש היטב . ( מאור ושמש , עמ׳ קג ) המחבר מסתמך על ספר הזוהר ( ח״ג, רמח ע״א ; שם, רנו ע״ב ) ועל ספר תיקוני הזוהר , תיקון כא, הנוגע לפסוק ממשלי ( ג, יט ) : ״ה׳ בחכמה יסד ארץ״ וביאורו ׳אבא יסד ברתא׳, כאב הבורא בת . על פי הסימבוליקה הקבלית אבא, כלומר ספירת חכמה, יסד ארץ, כלומר בת, ספירת מלכות . בעידן המשיחי המלכות, שהיא הבת, תעלה למעלה 248 ותזדווג עם אביה – ׳ייחוד המלכות בסוד עתיקא קדישא׳ . עד ׳עתיקא קדישא׳ העולם העליון בנוי בדמות משפחה והיא מקיימת יחסי עריות . לפי גרסה חסידית זו בעולם האלוהי לא חלים איסורי עריות, כמו שנאמר בספר תיקוני הזוהר : "לית תמן ערוה" [ אין דבר ערווה ] ( תיקון נו, צ ע״א ) . המעבר ממצב של קשרי עריות למצב של איסורם הוא בעל השפעה עליונה בבניית 249 בהגות הקבלית והחסידית טבע האדם ומוכרז כצעד הראשון אל עבר כינונה של תרבות . לא ניתן לדבר על גישה אחת כלפי סוד העריות, אלא יש להביא בחשבון את קיומן של תנודות שונות, בכללן תפיסות המתבוננות אל העתיד המשיחי תוך שהן מפר...
אל הספר