בעין הקבלה, השבתאות והחסידות | 369 אליה אל הדרך, כי מטי כלפי חסד דכתיב וגאלתיך אנכי ואומר לה הבה נא אבוא אליך ואין הבה אלא לשון הזמנה, ר״ל הזדמני למשכב דודים, כי אבוא בברית אותך ובזה יהיה הגאולה לישראל . ואז משיבה אותו ואומרת לו מה תתן לי . ר״ל מה שפע ברכה וגדולה תתן לי כל זמן שרגלי יורדת מות ( ? ) ואני בתוך זה הלבוש תוך הקליפה, כי דרך נחש עלי צור ואיני יכולה לצאת מתוכם עד שתבטל אותם ותסיר מעלי רק את המות הזה . [ . . . ] אמר הוד [ ! ] שבהיות שתכף חזרה לאחור ולבשה בגדי אלמנותה וירדה בין החצונים ואפי׳ ששלח גדי עזים מן הצאן ביד איש עתי, שהוא העדולמי, ובקש אותה ולא מצאה ונק׳ קדשה המתקדשת מטומאתה, אז אמר הכתוב כי הוגד ליהודה שזנתה והיא הרה לזנונים, וזה היה כמשלש חדשים שהם תמוז אב טבת, שהם ימי הרעה וימי גינוי [ . . . ] והיא אומרת מה הערבון אשר תתן לי [ שיבא הגואל ? ] כל זמן שלא הגיעה העת לשלוח זה גדי העזים מן הצאן איך אשב תוך אלו הקליפות, מה תקנה תתן לי ולבניך היושבים בגלות, כדי שתפיע עלי ברכה ואני אשפיע להם ולא לחצונים . וז״ש תן ערבון עד שלחך . [ והוא השיב לה ] מה הערבון אשר אתן לך . והיא א...
אל הספר