320 | תָּמָר אֵשֶׁת עֵר להעמיד י״ב שבטי ה׳ וכמו כן עניין יהודה ותמר אע״ שהיה בזה מצוות ייבום . . . מכל מקום המלאך שאמר ליהודה שיתחבר עם תמר, שמהם מלכים ונביאים יוולדו, עכ״ז לא אמר לו שהאישה הזאת היא תמר ויקיים מצוות ייבום, רק רצה שיבוא אליה לא דרך אישות ולא דרך ייבום, כדי שיהיה בביאה זו מעט שלא כהוגן . . . ובאופן זה דיברה נעמי עם רות וסיפרה לה הלא תדעי כי בזיווגך זה כל בית ישראל נשען, כי את היא האישה שממך יגלה אורו של מלך המשיח בעולם, וכל דבר שקדושתו גדולה מאד מוכרח שיהיה מעורב בו איזה עניין חטא . כמו שאי אפשר לאדם לאכול דבר המתוק מאד עד שיערב בו מעט מר ואז יתענג לו . ( פרק ג, פסוק ב ) נקודת המוצא השגורה כי במעשה ׳יהודה ותמר׳ יש כוונה שמיימית וכי מלאך האלוהים הוא שכיוון פעמיו של יהודה אל עבר תמר – אינה מרשימה במיוחד את המחבר, והוא תוהה ומקשה, מדוע לא בחר הקב״ה בדרך המקובלת, דרך הקידושין, כדי להעמיד צאצא שממנו תקום מלכות בית דוד . מדוע היה עליו לבחור בדרך עקלתון ? תשובתו של אלשייך נגזרת מתודעה דיסקורסיבית של קרבות אפוקליפטיים כמלווים תדיר את ביאת המשיח . כוחות הטומאה מתנגדים נחרצות לגאו...
אל הספר