יהודה ותמר בספרות המגידית של דור גירוש ספרד

300 | תָּמָר אֵשֶׁת עֵר למן המאה השש-עשרה מתגלה סוג מיוחד של ספרים שנכתבו על פי גילוי של מלאך או התגלמות של כוח רוחני המתעצב ומשמיע קולו או מכתיב דבריו למקובל, שלכאורה אינו אלא כלי, צינור שדרכו מדבר הקול העליון . ה׳מגיד׳ מופיע כשליח וכמתווך שמיימי, שאינו זהה עם אישיותו של המקובל, ושאינו תופס את עצמו כיוצר אלא כמעתיק וכמעביר, 47 והכול מכוח התעוררות מיסטית מסוימת ומתוך עמקי תודעה המשתפכת מאליה . המפורסם שבין המגידים הוא המגיד של ר׳ יוסף קארו ( 488 - 575 ) , שיומנו הספיריטואלי נקבץ בספר מגיד מישרים , ובו נראים דבריו זרים וסותרים כל כך את דמותו המפוכחת של הפוסק הגדול בעל השולחן הערוך . אי לכך בולט חוסר הרצון לראות את בעלי ההלכה כחוזים וכהוזים והעדר ההתעמקות בתופעות הנפש הללו . קארו נדמה כיוצא דופן כל זמן שלא נודע על גילויים מעין אלה שהיו גם לחכמים אחרים . אולם כאמור יש מקום להקדים תופעה זו, שניכרת בה השפעת ספר המשיב של ר׳ יוסף טאיטאצאק [ המהרי״ט ] , מורהו של קארו . למעשה החיבור הראשון המאזכר גילויים שונים שהתגלו למגיד הוא ספר המשיב , ולשאלה אם ר׳ יוסף קארו הושפע ממורו אין תשובה חד- 48 משמע...  אל הספר