298 | תָּמָר אֵשֶׁת עֵר ( סוטה י * 9 ) נתפס ׳פתח עיניים׳ כביטוי למקום עליון, למקום אשר ממנו תצפית רחבה ואליו נשואות כל העיניים . אולם ה זוהר מוסיף על המדרש את הרובד הקוסמי הנוגע לעיניים העליונות ולא רק לעיניים התחתונות . כלומר מתייחס לעיני האל קרי הספירות העליונות . ספר הזוהר מעתיק אפוא את המושג ׳פתח עיניים׳ ממקום גאוגרפי למצב תאוסופי, ויהודה ותמר מהווים גורם מפעיל של הספירות והעלילה האלוהית . דרשת ה זוהר מתחילה בציון ׳פתח עיניים׳ כְּמקום מכוסה שכולו סודי סודות . לפי הזוהר הכול סתום ורזי רזין . האלוהות מצויה בכל מקום, ואולם עיני האדם סתומות ואינן רואות את המציאות כהווייתה אלא את תרדמת החומר . העיניים נתפסות כנקבים סתומים המבחינים בחזיונות ותעתועים ולא באלוהות הצרופה הספוגה בכול . פיקחון העין משנה את תודעת האדם ומהווה עלייה למדרגת הראייה לשם ספיגת האור האלוהי . ׳פתח עיניים׳ עשוי לרמז גם לעיניים הפנימיות וגם לשער אל הממדים העליונים הנעלמים מהעין הנחותה והסתומה . השינוי התודעתי וחוויית הראייה נכוחה, 37 הן של יהודה והן של תמר, תלויים ב׳פתח העיניים׳ . מוניק ביבר מציעה שלוש פרשנויות לציון ׳פ...
אל הספר