׳תמר אשת ער׳ מבעד ליצירות ימי הביניים ועד העת החדשה המוקדמת | 221 46 סיפור ׳תמר אשת ער׳, כמובא ב בראשית רבתי ( * 26 ) , הוא משום דוגמה בידינו . לחלחול חומר ספרותי מן השוליים של הספרות החיצונית אל תוך מדרש הכתוב עברית של לשון חכמים . בתוך כך משמר המדרש גם את העברית המעין-מקראית של גרסת צוואת השבטים . ואכן החוקרים עמדו על הדומוּת בין גרסת בראשית רבתי לתימה ובין הגרסאות 47 אפשר כי כמה מקווי הדמיון שבין הספרים החיצוניים שבספרים החיצוניים . ל בראשית רבתי ( * 26 ) נמתחים גם ל ספר היובלים ( * 3 ) וגם ל צוואת יהודה ( * 4 ) . משה הדרשן עצמו מדגיש עניין זה באמצעות מובאות רבות ותוך ייחוסם לאומריהם : ״ורז״ל אמרו״ ( פס׳ ו ) או ״ארז״ל״ ( פס׳ יב, טו ) וכד׳ . אולם גם במובאות אלה מעניק הדרשן נופך משלו ליסודות הזרים ומטמיעם במדרש הקנוני בדרך מיוחדת . נתבונן בחלקים מן הטקסט על ׳תמר אשת ער׳ בעיבודם המדרשי ב בראשית רבתי ברוח 48 צוואת יהודה : ורז״ל אמרו : מבנות ארם נהריים לקחה יהודה והביא אביה ואמה וג׳ אחיה עמה ושוב לא הניחן יהודה לחזור לארם נהריים, אלא נתן להם יהודה עיר א׳ שמה שקרון וישבו שם . . . . למה מת...
אל הספר