ר׳ עובדיה סְפוֹרנוֹ: פרשנות איטלקית רנסנסית

216 | תָּמָר אֵשֶׁת עֵר גרסתו של ר׳ עובדיה ספורנו ( * 69 ) משופעת ברעיונות הומניסטיים . בעיר מולדתו סיינה, גרו יחד בשכנוּת יהודים ונוצרים . יהודים לא קובצו ברבעים מיוחדים, הם נהנו מזכויות אזרחיות, ירשו קרקעות והיו לבעלי אחוזות . את שנות חייו המכריעות חי ספורנו ברומא, שם התוודע אל הרנסנסיות ההומניסטית של האפיפיור ליאו העשירי, שרחש אמון רב ליהודים, תיכנן תכניות לתרגום התורה לרומית והעסיק בחצרו יהודים 40 באקלים חברתי-תרבותי מיוחד זה היה פרשן יהודי יכול כרופאים, כיועצים וכאמנים . לבנות לעצמו השקפת עולם כלל-אנושית . על סף הרנסנס צמחה תודעה הומניסטית שחלחלה לפרשנות הספרדית והאיטלקית המאוחרת . לפי פירושו, תמר נואשת מלהמתין לשלה, היא מסירה את בגדי אלמנותה, ופונה להתריס כנגד יהודה על שבַּשְלה העת לייבמה : ״וחשבה שכאשר יראנה יהודה בזולת בגדי אלמנותה וישאל מדוע ככה עשתה תשיבהו כי בא מועד להסירם״ . תמר הסירה בגדי אלמנותה לא כדי להתל ביהודה שיחשבהּלזונה, אלא כדי לעורר אותו לנזוף בה על שהפרה את המצופה ממנה כשומרת יבם . או אז תכננה להטיח בפניו, שאף הוא הפר את תנאיו, שהנה גדל שלה והיא לא ניתנה לו לאיש...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן