210 | תָּמָר אֵשֶׁת עֵר ספרותית רנסנסית . גרסת עראמה המצטיינת במהלך פואטי מורכב סללה את הדרך לגרסת אברבנאל ( * 64 ) וחומריה הובאו בגרסאות שנכתבו אחריו . כדרכם של פרשנים פותח עראמה בדיון על סמיכות פרשת יהודה ותמר לפרשת מכירת יוסף . דיון זה הוא תאולוגי מעיקרו, לפי שהוא מבהיר מתוך כך מחשבה כוללת על הכוונה האלוהית שהיא תכלית התכליות . כוונה עליונה זו תתממש דרך פעולותיהם של בני האדם, גם אם בנפשם יש תכליות אחרות לגמרי, כפי שמודגש בפרולוג הגרסה : ״שאין ספק שהיתה מחשבה כוללת אצלו יתברך להוציא מיהודה ותמר הזרע אשר יצליח לעשות מלוכה בישראל כי היא היתה הגונה לזה אם מצד עצמה ואם מצד היותה בתו של שם כמו שאמרו ז״ל״ . נביא אפוא גרסה מרשימה זו כמעט במלואה : והנה בעת שרצה יהודה להפרד מאחיו כי לא יוכל לראות ברעה אשר ימצא את אביו בימי אבלו הניע לבו אותו לנטות עד איש עדולמי ושמו חירה, וכבר נתחדשה בזה סיבה קרובה לקחת לו את תמר לאשה כי שם ביתה . אמנם נתרחק הענין לנטות יהודה אחר רצונו ביופי ובממון כמו שמשמע באומרו וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע ויקחה ויבא אליה כי ראה אותה יפה ובת איש מיוחס מסוחרי הארץ, ...
אל הספר