194 | תָּמָר אֵשֶׁת עֵר זנות, אלא בעילה בקידושין כדת וכדין . שלוש הן הגרסאות הממחישות עמדה זו ; כך גרסת דעת זקנים , בראשית פרשת וישב פרק לח : ותאמר אם תתן ערבון . י״מ שבא עליה בקידושין וכן מפרשי׳ מה תתן לי כי תבוא אלי כלומר במה תקדשני ויאמר אנכי אשלח גדי עזים וגו׳, ותאמר אם תתן ערבון וגו׳ ויאמר וגו׳ ותאמר חותמך ופתילך וגו׳ . פי׳ טבעתך שאתה חותם בה וקדשה בטבעת . ותימה לה״ר משה וכי מה הועילו הקידושין והרי צריכים עדים ואפי׳ שניהם מודים כדאי׳ במס׳ קדושין . וי״ל דמסתמא אדם חשוב כיהודה לא היה יוצא לדרך בלא שנים רעהו ואחר עמו כמו תלמיד חכם וקדשה בפניהם . וא״ת ואכתי היאך הועילו הקדושין והלא לא מסר לה הטבעת אלא בתורת משכון ואמרינן בקדושין קדשה בפרוטה והניח משכון עליה אינה מקודשת . וי״ל שהקנה לה הטבעת באותה שעה לגמרי אמנם לאחר מכן התנה עמה שאם שולח גדי עזים שתחזיר לו הטבעת כנ״ל [ . . . ] זנתה תמר כלתך . למה הוצרך לומר אחר כן וגם הנה הרה לזנונים ושמא י״ל שלא היו דנין באותה פרק בזנות בלא הריון . ד״א שלא היו דנין אלא כשמזנה לשני בני אדם : צדקה ממני . פי׳ כתרגומו ממני הרה ותימה דאדרבא זנות גדול הוא ...
אל הספר