התימה כיסוד שיבוצי בשירת ימי הביניים בספרד

188 | תָּמָר אֵשֶׁת עֵר בשירה זו אם כפשוטם וכהווייתם ואם בדרך ההשאלה . לצורת כתיבה מיוחדת זו, המשתמשת בפסוקים ובשברי פסוקים כרמיזות ללשון המקרא, ניתן למעלה מלפני מאה שנה המינוח הגרמני Mussivstil , הנגזר מלשון מוזאיקה ( פסיפס ) . כמקבילה 48 מבחינה ז׳אנרולוגית, בהתייחס למונח הלועזי נטבע בעברית הצירוף ׳סגנון שיבוצי׳ . לסיפור יהודה ותמר, ניכרים שיבוצים הנושאים הקשר תימטי דומה למקרא ושיבוצים שונֵי הוראה, המופקעים לגמרי ממשמעותם המקורית במקומם החדש . במובן מסוים שיטה זו באסכולה הפייטנית בספרד היא כעין המשך השיטה הפרשנית בתלמוד ובמדרשים, שלפיה מוצאים פסוקים וקטעי פסוקים מקראיים לביסוס כל טענה וסברה . שמואל הנגיד ( 993 - 056 ) בשירו "תודה" שבמחזור שירי הטבע, מונה מספר מקרים של חטאי מין מן המוקדם למאוחר ומן הסתום למפורש : ״וּמִשּׁוֹנִים תְּהִי אָזְנָךְ כְּבֵדָה / וּמִזּוֹנִים תְּהִי עֵינָךְעֲצוּמָה / כְּמוֹחָפְנִי בְּשִׁילֹה, אוֹכְזִמְרִי / בְּמִדְיָנִית, וְאוֹנָן בַּיְּבָמָה״ . 49 אונן חותם רשימה של שלושה, ובעקיפין ארבעה, זונים . השיר פותח בחוטא חפני בשילה ועובר לזמרי במדיינית . הבָריח המחבר ב...  אל הספר