'תמר אשת ער' במדרשי חז״ל, בתרגומי המקרא ובפיוט | 175 ללא ספק לעולם זה, הן בכך ששאבו תוכניהם מתוך המדרש והן בסמיכותם הכרונולוגית לו . העושר הלשוני המובע בפיוטים אלו רב, וכמקובל נקוט בשיטת הכינויים הרומזים והחידתיים . הפיוט הראשון בסדרה משווה בין יוסף ליהודה . הפיוט פותח אמנם בגנות יהודה אך שואף לסיים בשבחו . בפיוט זה, כבגרסת צוואת יהודה ( * 4 ) , מתואר יהודה כמלך ״וזה היה מלך״ המוּרד מגדולתו . בפיוט מצוינת מכירת יוסף כירידה למוֹכר וכעלייה למכוּר . עליונותו של יוסף על יהודה ניכרת גם בבחינה המוסרית : ״זֶה נוֹקַש בִּמצודת אשת ניניו וזה ברח מ . . . אשת אדוניו״ . אולם הקב״ה ידו פשוטה אל השבים . לפיכך בהיבט הטלאולוגי, בדומה לגרסת ה בבלי ( * 9 ) והספרות החיצונית ( * ,3 * 4 ) מעצב ייני את דמותו של יהודה כבעל תשובה ומגיש לקהל המתפללים את ערכו הרב של הווידוי : ״ . . . פתוחה לכל שב / שעה [ = קיבל ] תשובתו עת בדין ישב . . . יען פץ [ = אמר ] 7 צדקה / צדק גם הוא / תמור [ = בתמורה לכך ש ] לא בוש להודות / אחיו יודוהו״ . בשם יהודה מתמזגות שתי משמעויות לפחות . האחת לשון וידוי ( ו . ד . ה . ) והאחרת לשון ...
אל הספר