162 | תָּמָר אֵשֶׁת עֵר לסוגיית ההימנעות מהלבנת פנים, לאמונה בעיקרון ׳מידה כנגד מידה׳ והיראה מפני הדין בעולם הבא מול חידלון העולם הזה . כמו כן מודגשת בתרגומים אלה התפילה 86 עוד יוצרות האגדות התרגומיות לאל בעת צרה, חשיבות התשובה וכפרת העוונות . קישור מובהק בין הוצאת תמר לשרפה ( מוטיפמה M ) ובין השלכת מרטירים משבט יהודה אל כבשן האש . כל אלו משתרגים בתרגומים לבראשית לח ומעמידים סיפור מפותח דידקטי ומרתק כאחד . מסורת תרגומית-אגדית זו פורשׂת בפנינו את דמותה הדומיננטית של תמר אשת ער שעה ששלושת פרטי העירבון שהפקיד בידיה יהודה אובדים לה והיא אינה ׳מוצאת׳ אותם . דרשה מורחבת זו נבנית סביב מוטיפמה N , יסודותיה נכרכים בפסוק המקראי : ״הִוא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל-חָמִיהָלֵאמֹר״ ( כה ) ובקריאתו הדרשנית לקרוא את שורש י . צ . א . בבניין פֻּעל ׳היא מוּצאת׳ כשורש מ . צ . א . בבניין קל ׳ היא מוֹצאת׳ . אפיזודה מרתקת זו מעובה בתרגומים הלגנדריים, ומתפתחת כפונקציה נפרדת בצורה סדרתית בכל גרסאות התרגומים האגדיים שנבדקו ללא יוצא מן הכלל בנוסחים דומים מאוד . כדוגמה לדרשה נבחר קטע דווקא מתוך תרגום נאופיטי , כ״...
אל הספר