ספר היובלים – נרטיב ברוח ההלכה הכוהנית

'תמר אשת ער' בספרות החיצונית וההלניסטית | 83 הכרונולוגית שהעלינו בפרק הראשון, הנוגעת לדחס העלילתי לעשרים ושתיים שנים . במקביל נעדרת אחת המוטיפמות הקישוריות לקורפוס יוסף, והיא ירידת יהודה לארץ עדולם והפרֵדה מאחיו . אף נישואי יהודה לבת שוע ( מוטיפמה A ) מופיעים בגרסת היובלים במנותק, בסוף פרק לד ככרוניקה, ולא בתוך המארג העלילתי . מטעם זה לא היה יכול בעל היובלים לשבץ את דמות חירה במוטיפמה הפותחת ( A ) , ושילבהּכדמות אנונימית רק בשלב השליחות ( מוטיפמה L ) . בדומה ל תרגום השבעים ( * ) קרוב התיאור למסורת ׳רועהו׳ . ״וישלח . . . ביד רוֹעהוּהעדולמי״ ( מא, 4 ) , היינו רועה שכיר ; משך זמן האבל של יהודה על מות בת שוע הוארך בגרסת היובלים והושווה לפרק הזמן בו התאבל יעקב על יוסף : ״ותמות בת שוע אשת יהודה בשנה החמישית בשבוע הזה [ 68 ] ובשנה הששית לו [ 69 ] עלה יהודה לגוז את צאנו בתמנה״ ( לג, 7 - 8 ) . מותה של בת שוע נמסר כדי להסביר כיצד נוצרו הנסיבות המתאימות לפיתוי ; יהודה התאלמן זה מכבר והוא פוגש את תמר בעודו נתון ברעב מיני, לאחר שהתנזר מיחסי אישות 3 אבלותו של יהודה במקרא קצרה ועניינית, והיא מייצרת מ...  אל הספר